בדצמבר האחרון, היינו עדים לטקס הצפוי והעצוב שמתקיים כל שלוש שנים: חשיפת התוצאות של ברזיל בבחינת PISA (Programme for International Student Assessment). בחסות הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי (OECD), הוא מעריך את הלמידה של צעירים מהמדינות המשתתפות, בתחומי הקריאה, המתמטיקה והמדע.
כפי שפורסם ברבים, הביצועים שלנו היו שוב דלים ומטה לא רק מדינות עשירות, אלא גם אינספור מדינות מתפתחות כמו שלנו. וכך זה היה מאז המהדורה הראשונה, בשנת 2000, אירוע שבו נשיא הרפובליקה דאז לא יכול היה לשאול את שר החינוך שאלה יותר רלוונטית, כשהציע את השתתפותה של ברזיל: מה אם נגיע למקום האחרון. ? אחרי הכל, זה מה שקרה בפועל מאוחר יותר.
וצפוי כמו הביצועים הגרועים שלנו בכל יישום של הערכה הוא מבול החרטות, הביקורות והפתרונות המוצעים, המופיעים בימים שלאחר פרסום התוצאות. אך ללא קשר לדעות, ממשלות והקשרים כלכליים, סביר להניח ששום דבר לא יהיה שונה באופן משמעותי במבחן שיושם כבר ב-2021, שתוצאתו תהיה זמינה ב-2022.
במבול המתוכנן החוזר הזה, נושא בדרך כלל זוכה להתייחסות מועטה, שאינו עולה בקנה אחד עם חשיבותו והפוטנציאל שלו לתרום לשיפור החינוך של ילדינו וצעירינו: תהליכי ההערכה הלאומיים לחינוך הבסיסי. חשוב ביותר שיהיו אינדיקטורים שיטתיים, מתמשכים, מקיפים, ניתנים להשוואה ורב-פנים, המאפשרים לנו לזהות נכון את התוצאות החיוביות, שיש ללמוד, לשתף ולהכליל את השיטות הטובות שהניבו אותן, ככל שניתן. וגם לזהות ביצועים לקויים, שהגורמים להם מזוהים ומתוקנים, כמו גם לקחים שנלמדו ומופצים.
רק בהחזקת נתונים מלאים ומהימנים, ניתן לקבל את ההחלטות הנחוצות וליישם פתרונות מציאותיים, ברי ביצוע ומתמשכים - לא הרפתקאות, מיידיות או מתכונים שידועים ככשלים. זוהי החובה הפטריוטית, ללא קשר להרשעות, מפלגות ושאיפות, להצטרף למאמצים עירוניים, מדינתיים, פדרליים ופרטיים, לטובת כולם.
יש לנו כבר יוזמות טובות בעניין זה, כמו פרובה ברזיל, המערכת הלאומית להערכת חינוך בסיסי (Saeb) ובמובן מסוים, הבחינה הלאומית לחינוך תיכוני (ENEM), אבל בעיה אחת תמיד הייתה קיימת: הרחבה הרחבה. שונות בין התכנים הנלמדים באלפי מוסדות חינוך במדינה זו בעלת ממדים יבשתיים.
החדשות הטובות הן שסוף סוף אנו חווים את יישום בסיס הלימודים הלאומי המשותף (BNCC) שלמרות שאינו חסין מביקורת, הביא לשיפור משמעותי דווקא בסטנדרטיזציה הלאומית של תכניות הלימודים בבתי הספר. זה פותח בפנינו את ההזדמנות להפוך את ההערכות לשלמות, מקיפות וברות השוואה, תוך שילוב מלא של רשת החינוך הפרטית - לרוב נותרת ברקע - ומאפשרת אפליה נוספת של השפעותיהם של גורמים שונים המעורבים, מפקיד הממשל אפילו המורה בכיתה, דרך הנהלת בית הספר, התשתיות והתלמיד עצמו.
לאחרונה, הממשלה הפדרלית בחנה שינויים ב-SAEB, שיכלול יותר ציונים ותחומי ידע, כמו גם יצירת הערכת השטף הלאומית למדידת רמת הקריאה בשנה השנייה של בית הספר היסודי. למרות הדיון והשיפורים הראויים, אלו הם שינויים המציעים התקדמות חשובות שיכולות לתרום ביעילות לאיכות ולעושר הנתונים הזמינים לניהול מדיניות חינוכית.
מועיל ורצוי עוד יותר הוא שתוצאות הערכות אלו יקשרו, באופן הוגן, סביר והולם, לתגמול המנהלים ולקריירת ההוראה ברשתות ציבוריות וכן לתהליכי רגולציה ברשת הפרטית. אחרי הכל, מידע הוא חסר תועלת אם הוא לא מתורגם להשפעות קונקרטיות.
לפיכך, פרפרזה על הגנרל הרומי פומפאו, בביטוי שהונצח על ידי הסופר הפורטוגלי פרננדו פסואה, להעריך הוא הכרחי, לקונן אינו הכרחי. אם, באותה תקופה, ניווט פירושו הצלת אוכלוסיית רומא מרעב, שיפור הערכת החינוך הבסיסי בהקשר הברזילאי הוא צעד ראשון וחשוב לקראת סיפוק הצורך שלנו בחינוך איכותי, פיתוח לאומי וצדק חברתי.