"הסכנה הגדולה ביותר בתקופות של סערה אינה מהומה; זה לפעול עם ההיגיון של העבר". הצהרה זו מגיעה מפיטר דרוקר, פרופסור אוסטרי מפורסם, סופר ויועץ המוקדש לנושא הניהול והאסטרטגיה. וזה לא יכול להיות מתאים יותר בתקופה זו של מגיפה עולמית. ליפול למלכודת הזו שהודגשה על ידי המחבר עדיין יש מערכת יחסים מזיקה עם איום אחר ידוע אך לעתים קרובות מתעלם ממנו: השכל הישר.
השימוש בו בקבלת החלטות, ככל "ההיגיון של העבר" (כדי להתמודד עם סערת ההווה כפי שנעשתה לאלה של זמנים קדומים יותר, תוך התעלמות מההבדלים), יכול להיות שימושי כאשר בחירה צריכה להיעשות במהירות, ללא מספיק זמן למחקר או ביסוס תיאורטי פורמלי, כל עוד ההשלכות והסיכונים מינימליים או מתונים ולמקבל ההחלטות יש מספיק ידע וניסיון כדי לתת לזה לגיטימציה. כאשר התנאים הללו אינם קיימים, קיימת סכנה גדולה, לפי הסוציולוג והפרופסור האמריקאי דאנקן ווטס, בספר הכל ברור כל עוד יודעים את התשובה: כמה השכל הישר מטעה אותנו.
ומשבר הקורונה הנוכחי שולל מאיתנו לפחות אחד מהתנאים הללו, שכן ידוע שההשלכות החברתיות-כלכליות חמורות. ראשית, מקרי המוות, שיהוו טראומה בל יימחה עבור כל כך הרבה מאות אלפי משפחות ברחבי העולם. האנושות איבדה ותאבד כישרונות באינספור תחומים ולמרבה הצער אנחנו נהיה קטנטנים בצורה טראגית. בתחום הכלכלי, כבר לא מתווכחים אם יהיה מיתון עולמי או לא, אלא על עוצמתו, זמן ההתאוששות והצעדים שממשלות יכולות לנקוט כדי לפחות למזער את השפעותיו. בהקשר הלאומי, הגורמים הללו גרועים אף יותר, בהתחשב בבעיות המבניות, החברתיות וההיסטוריות שלנו, שלמרבה הצער מפחיתות את יכולתנו להילחם בנגיף ומצמצמות את הנזק שייגרם מהמשבר הכלכלי הממשמש ובא.
"ההיגיון של העבר" והשכל הישר הם חלק מהגורמים לחולשות שלנו ביחס לקוביד-19, שכן החלטות עבר רבות המבוססות עליהן הובילו אותנו למצבנו הנוכחי. ולמרבה האירוניה, הם באותו הזמן הסכנות הגדולות ביותר בהתמודדות עם המגיפה. דוגמה מובהקת לכך מצויה בשכל הישר לתיוג תרופה א', ב' או ג' כפתרון קסם, שלמרבה הצער נפוץ יותר ויותר ברשתות החברתיות. "פלוני לקחו את זה ונרפאו", אומרים חלקם בהתלהבות, בזים לעובדה שאחרים החלימו גם באמצעות מתן תרופות אחרות או אפילו ללא כל טיפול, בנוסף לסיכונים ותופעות הלוואי האפשריים. טעות נוספת עשויה להיות בשימוש באסטרטגיות שאומצו במגיפות אחרות, כמו H1N1, תוך התעלמות מהבדלים חשובים כמו מהירות הזיהום, קטלניות והלחץ המרוכז והמתמשך על מערכת הבריאות.
אבל אם בתרחיש זה אלו אינם הכלים הטובים ביותר, למה נוכל לפנות? מדע ונתונים מתגלים כדרכים בנות קיימא יותר, המסייעות בהגנה מפני החלטות רעות שברגע שהתקבלו, עלולות לעלות בחיי רבים ובעתיד האומה שלנו. עם זאת, המדע אינו עוגיית מזל. המסגרת האינסטרומנטלית שלו פרגמטית וקפדנית, ואלה הסיבות לכך שמסקנותיה מהימנות כאשר המחקר התומך בהן מתבצע בצורה נכונה. אבל היישום שלה דורש זמן ותנאים נאותים.
הפתרון לבעיות מורכבות כמו זו שאנו מתמודדים איתנו כיום אינו טריוויאלי - הוא כרוך גם בהיבטים אתיים ותפעוליים. בגישה קלאסית לאימות תרופה, יהיה צורך, למשל, לחלק באופן אקראי קבוצת חולים עם מצב ומאפיינים שווים כדי לתת אותה לקבוצה אחת ופלסבו (חומר ללא השפעות על הגוף) לאחרת. כדי להשוות סטטיסטית את התוצאות. אבל איך עושים זאת בחולים קריטיים שבשל מצבם הם בו זמנית אלו הזקוקים ביותר לטיפול יעיל ואלו הרגישים ביותר למוות בשל חסרונם או חוסר ההתאמה שלהם?
מסיבות אלה, התמקדות רבה יותר בהפקת וניתוח נתונים היא אולי הדרך הישימה ביותר, בהתחשב בדחיפות ובחומרת המצב - במיוחד בכל הנוגע לניטור מקיף של הנגועים, לא מוגבל לאלה שעוברים טיפול בבית חולים, אלא מורחב לאלה. עם תסמינים קלים ולכלל האוכלוסייה, שכן חלק גדול מהנגיף מועבר דרך אנשים אסימפטומטיים. זה מחזק את התוצאות של מדינות שאימצו בדיקות המוניות ואת המלצת ארגון הבריאות העולמי (WHO), שכן הוא מספק מכשיר חשוב לניהול משברים והקצאת משאבים נדירים כמו מכונות הנשמה וציוד מגן אישי
אבל זה דורש קפדנות, סטנדרטיזציה ואמינות; אחרת, אנו עלולים לקבל החלטות שגויות מכיוון שהן מבוססות על מידע לא מדויק או חלקי. ובהתחשב במשאבים המוגבלים, דגימה הסתברותית, במיוחד בקרב אלה אסימפטומטיים, יכולה להיות משאב שלא יסולא בפז, מכיוון שהיא מאפשרת מספר קטן יותר של בדיקות כדי לאפשר לנו להכליל באופן מהימן את התוצאות. לפיכך, סטטיסטיקה ומידע מתגלים ככלים רבי עוצמה לניהול וקבלת החלטות, אפילו ביתר שאת בתקופות של סערה.
Jeanfrank TD Sartori, מאסטר בניהול מידע ומומחה בבינה עסקית, הוא יועץ ב-Grupo Positivo.